שילת כהן

27,

פתח תקווה

הסיפור של שילת כהן

היי אני שילת והסיפור שלי מה7/10 התחיל שיצאנו כל החברים לפסטיבל הנובה כל כך התרגשנו וחיכינו הרמנו קנטה יפה רקדנו שמחנו עד לשעה שש בבוקר שהתחילו האזעקות כשהסתכלתי לשמיים ראיתי ירוטים הייתי בטוחה שזה זיקוקים אחרי מספר דקות כיבו את במוזיקה והודיעו לנו לעזוב את המקום. הלכנו לקנתה לארגן את הדברים שלנו לקח לנו זמן לא מיהרנו לשום מקום אפילו רקדנו בחניה על הרכב בסוף החלטנו לזוז היינו 2 רכבים כל החברים עלו לג׳יפ של חברה שלי ואני עליתי לרכב של חבר. אני והוא התחלנו נסיעה היה פקק של רכבים עקפנו אותם ויצאנו לכביש פתאום אנחנו שומעים יריות ואני רואה שעמדו בצד כמה מחבלים שהם יורים עלינו, מהר עשינו פרסה בשניות ונסענו לצד שני. כשמנסים להבין מה קורה כל הרכבים עצרו בכביש והאנשים נטשו את הרכב שלהם אז גם אנחנו התחלנו לרוץ בשדות כשאנחנו שומעים יריות כל הזמן וצעקות שיש מחבלים התחבאתי ליד סיח שפתאום צועקים שמחבלים באים רצתי בשדות כמו מטורפת והבנתי שאין לי לאן לברוח התקשרתי לחברה שלי שתשלח לי מיקום איפה היא שאוכל לברוח מהאיזור כשהיא שלחה לי את המיקום היה רשום 40 דק׳, החלטתי ללכת עם האינטואיציה שלי וחזרתי לאיזור המסיבה שם היא הייתה נמצאת רצתי בכל כוחי ותוך כדי נפתח לי הסם שעשיתי (md) נכנסתי להתקף חרדה שאני הולכת למות שאין לי לאן לברוח שהמחבלים סוגרים עלי מכל מקום שבכל שניה אני אמורה לקבל יריה אפילו השלמתי עם זה. פתאום הבנתי שאני משאירה את הילד הקטן שלי לגדול לבד בלי אמא, נכנסו בי כוחות והחלטתי שאני לא מוותרת למען הילד שלי שאולי יש לי תקווה קטנה להצליח רצתי בלי להסתכל אחורה עם כמות אדירה של אנשים שחלקם נופלים חלקם נעצרים לא התעקבתנ פשוט רצתי עד שהגעתי לחברים שלי בדרך נס! הם העלו אותי לרכב אספנו את כל החברים והתחלנו בנסיעה בתוך השטח מבלי בדיוק לדעת לאן נסענו בטירוף הגיפ כמעט התהפך לבסוף הגענו למוצב צבאי נטוש בלי אנשים חשבנו להתחבא שם אחרי דיון קצר התחלנו לשמוע יריות לכיון שלנו רצנו לרכב לפתע בא רכב שהוריד 4 אנשים ונסע, העמסנו את האנשים איתנו היינו 11 אנשים בתוך הרכב צפופים ומפוחדים עשינו פרסה מהמקום וראינו מרחוק טנדר של מחבלים שמגיע לכיוון שלנו מהר ברחנו מישם פתחנו מפה ונסענו בשטח עד שהגענו לצומת בית קמה. שם התאפסנו והמשכנו לכיוון המרכז מנסים להבין מה קרה לנו. כמובן שאחרי מספר שעות הבנו את התמונה וגילינו שכמה מהחברים שלנו לא חזרו לבית בשלום. תודה לאבא שבשמיים שנתן לי לחיות מחדש והחזיר אותי לילד שלי ולמשפחה שלי. זה הסיפור שלי 🤍

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תודה רבה פרטיכם נקלטו במערכת, ויוצגו באתר בשעה הקרובה.