עדי לאון

מעולם לא חשבתי שאמצא את עצמי כותב משהו כזה. ניסיתי לדחות את זה, אבל הודיעו לנו שאנחנו נכנסים לעזה מחר, והמצב חמור; אולי לא נחזור. יש כמה דברים שאני חייב להעביר לפני שיהיה מאוחר מדי.

לאמא ואבא היקרים שלי,
למרות שאולי לא תמיד מראה את זה, ולא ביליתי איתכם הרבה זמן כפי שהייתי צריך, אנא דעו שאני מעריך מאוד את כל מה שעשיתם עבורי. מעולם לא הפסקתם לנסות להתחבר אלי ולספק תמיכה, אפילו בזמנים הקשים ביותר. אני מכיר בכך שהיו רגעים שבהם הייתי חסר כבוד, ורגעים שוויתרתי על הכל, אבל אף פעם לא ויתרתם לי. תמיד הבטחתם יהיה שלא חסר לנו כלום, ועבדתם ללא לאות כדי לספק לנו. הדרך שבה גידלתם אותנו היא באמת יוצאת דופן, ואני הבנתי את זה, במיוחד כשזוהר גדל. לא הייתי בבית כל כך הרבה לאחרונה, וגם כשהייתי, לא ממש הייתי נוכח. אני מצטער מאוד שלא הקדשתי יותר זמן למשפחה. בסופו של דבר, המשפחה אומרת הכל, ותמיד חיבקת אותי בגלל מי שאני. אתם כל העולם שלי ❤️

לזוהר, אחותי המדהימה,
בזמן שאני כותב את זה, אני נזכר ברגעי הילדות שלנו, בכיף שהיה לנו ובמסעות הבלתי נגמרים שלנו להרפתקאות, מהתעוררות לפני ההורים שלנו והכנת ארוחת בוקר עבורם ועד ליצירת סרטונים מצחיקים ביחד, במחשבה שאנחנו מפורסמים. תזכרי איך התגרנו באורי בלי סוף וצחקנו עד שכאבה לנו הבטן. עכשיו גדלנו, ולכל אחד יש את החיים העמוסים שלו. את בחדר שלך, ואני בחוץ במסיבות. אני מתגעגע מאוד להרפתקאות הילדות שלנו. עכשיו את האחות הבכורה, וזו אחריות משמעותית, אבל אין לי ספק שתתקדמי כי זה מי שאת – אחראית, אינטליגנטית, אכפתית, ויש שאולי אפילו יקראו לך "האחות המצליחה. ” אני אוהב אותך מאוד, וחשוב לי שתזכרי את זה, למרות שאני לא יכול להגיד לך את זה פנים אל פנים. ❤️

אורי, אחותי הקטנה והיקרה,
קשה לי להאמין שאלוהים ברא משהו מקסים ומושלם כמוך. כתיבת הודעה זו לאחר שבועיים שלא יכולת לראות אותך מרגישה כמו נצח. הלוואי שיכולתי לחבק אותך פעם נוספת. בגיל 10 בלבד, ההתרגשות שלך והתמימות שלך היא אוצר. אני תמיד מוקיר עדות להתרגשות שלך, לתחושת הפליאה שלך ולגילוי שלך של דברים חדשים. זה מזכיר לי את עצמי, ואני מודה, אני אפילו מקנא בך לפעמים. אני לא בטוח איך בחורה בגילך עשויה לפרש הודעה כזו, אבל תמיד דעי שאני אוהב אותך ומתגעגע אליך עמוקות. אם אי פעם מתחשק לך, תוכל לדבר איתי במחשבותיך, ואני אקשיב מלמעלה. 🐱
❤️

למרות שאני לא יכול לכתוב לכל מי שהצטלבתי איתו בחיי, אני רוצה להביע את תודתי על אינספור הרגעים והחוויות שסיפקתם לי. גם משפחות ליאון ופרלברג גרמו לי להרגיש בבית. האווירה החמה והמסבירת פנים שלכם, חוש ההומור הנדיב שלכם – אלו תכונות שאני נושא איתי. תמיד הייתה לי התחושה שספגתי קצת מכל אחד ואחת מכם. אני מודה לכם מקרב לב על הכל. אני באמת אוהב את כולכם ומצטער שלא יכולתי להשתתף בכל מפגש משפחתי או אירוע, שכן אני מודע שפספסתי את ההזדמנות להיות עם כמה אנשים יוצאי דופן באמת.

לחברים היקרים שלי,
חלקנו כל כך הרבה חוויות בלתי נשכחות שאי אפשר לספר את כולן. תודה שתמיד הייתם שם בשבילי ועזרתם לעצב ילדות מדהימה. אני מקווה שתחגגו בדיוק כפי שתכננתם כשאחזור, ואני מקווה שתספרו את כל הזכרונות והחוויות שזכיתי להיות חלק מהם לילדים שלכם. אני מתגעגע לכולכם מאוד. ❤️

אני נכנס למלחמה הזו בידיעה שאולי לא אחזור, אבל אני מאמין בלב שלם במה שאני עושה. אין לנו אדמה אחרת, ועכשיו תורי להגן עליה ולנקום בכל האזרחים והחיילים, התינוקות והזקנות וכל הנשים שפשוט היו חסרות אונים מול הזוועות של חמאס. אני מאמין בזה.

עדי ❤️✡️

זה היה המכתב האחרון של עדי שנכתב לפני שיצא להילחם ברצועת עזה, שם נהרג למרבה הצער בקרב עם מחבלי חמאס. הוא היה בן 20.

—

I never thought I’d find myself writing something like this. I attempted to put it off, but we have been informed that we are entering Gaza tomorrow, and the situation is dire; we may not return. There are a few things that I must convey before it’s too late.

To my dear mom and dad,
Even though I may not always show it, and I haven’t spent as much time with you as I should have, please know that I deeply appreciate all you’ve done. You’ve never stopped trying to connect with me and provide support, even during the toughest times. I acknowledge that there were moments when I was disrespectful, and moments I gave up on everything, but you never gave up on me. You’ve always ensured that we lacked nothing, working tirelessly to provide for us. The way you’ve raised us is truly remarkable, and I’ve come to realize it, especially as Zohar has grown. I haven’t been home as often lately, and even when I was, I wasn’t really present. I’m profoundly sorry for not devoting more time to the family. In the end, family means everything, and you’ve always embraced me for who I am. You are my entire world ❤️

To Zohar, my amazing sister,
As I write this, I recall our childhood moments, the fun we had, and our never-ending quests for adventure, from waking up before our parents and making breakfast for them to creating funny videos together, thinking we were famous. Remember how we teased Ori endlessly and we laughed until our stomachs hurt. Now we’ve grown up, and everyone has their own busy life. You’re in your room, and I’m out at parties. I miss our childhood adventures dearly. Now you’re the eldest sister, and it is a significant responsibility, but I have no doubt that you will rise to the occasion because that’s who you are – responsible, intelligent, caring, and some might even call you “the successful sister.” I love you deeply, and it’s important to me that you remember that, even though I can’t say it to you face to face. ❤️

Ori, my dear little sister,
It’s hard for me to believe that God created something as adorable and perfect as you. Writing this message after two weeks of not being able to see you feels like an eternity. I wish I could embrace you one more time. At only 10 years old, your excitement and your innocence is a treasure. I always cherish witnessing your excitement, your sense of wonder, and your discovery of new things. It reminds me of myself, and I admit, I even envy you sometimes. I’m unsure how a girl your age might interpret a message like this, but always know that I love you and miss you deeply. If you ever feel like it, you can speak to me in your thoughts, and I’ll be listening from above. 🐱

Though I can’t write to everyone I’ve crossed paths with in my life, it’s essential for me to express my gratitude for the countless moments and experiences you’ve provided me. Both the Leon and Perlberg families have made me feel at home. Your warm and welcoming atmosphere, your generous sense of humor – these are qualities I carry with me. I’ve always had the sensation that I’ve absorbed a bit of each and every one of you. I thank you from the bottom of my heart for everything. I genuinely love you all and regret not being able to attend every family gathering or event, as I’m aware I missed the opportunity to be with some truly extraordinary people.

To my dearest friends,
We’ve shared so many unforgettable experiences that it’s impossible to recount them all. Thank you for always being there for me and helping to shape an incredible childhood. I hope you will celebrate just as you had planned when I return, and I hope you’ll recount all the memories and experiences I was fortunate to be a part of to your children. I miss you all dearly. ❤️

I go into this war knowing that I may not return, but I believe wholeheartedly in what I am doing. We have no other land, and now it’s my turn to defend it and take revenge for all the citizens and the soldiers, the babies and the old and all the women who were simply helpless in the face of Hamas’ atrocities. I believe in that. I hope you remember be

Adi ❤️✡️

This was Adi’s last letter written before he went to fight in the Gaza Strip, where he was unfortunately killed in battle with Hamas terrorists. He was 20 years old.

Sent in by his sister, Zohar Leon @zoharleon_
@remember_adi