אמיר בן 27, נולד וגדל בקיבוץ ארז.
בן לאשר ואורנה, אח למורן ודקל.
נשוי לשחר, שנמצאת בהיריון הראשון המשותף שלהם.
אמיר היה לוחם ביחידת יהל״ם בפלגת סילוק פצצות, יצא לקורס קצינים, נפצע בקורס ושובץ כקצין הנדסה בבסיס אלייקים.
כשהשתחרר מהצבא שובץ כקצין מנהור של חטיבת גולני הסדירה.
בנוסף במילואים בגולני, אמיר היה חלק מכיתת הכוננות של הקיבוץ.
בכל הקפצה או חשש אמיר היה הראשון לקפוץ.
בכל בקשה לעזרה מחבר, אמיר היה הראשון לעזור.
תמיד ראשון, ככה הוא היה. בכל תחום שאהב והאמין בו.
אמיר אהב לבשל בירה, לרתך, להכין סכינים, לטייל עם הג׳יפ שלו במדבר, לארח חברים, להכין מעשנה ובשר על האש, לטוס לאיטליה עם שחר, להתאמן בקרוספיט, להיות צודק ולדעת הכל.
אמיר היה סטודנט להנדסה כימית במכללת סמי שמעון בבאר שבע, עבד באינטל בצוות איכות הסביבה.
אמיר היה לוחם בנשמה. ביום שבת ה- 07/10/23 התעורר מאזעקת ״צבע אדום״ ומיד התקשר לרבש״צ הקיבוץ כי הבין שקורה משהו אחר, לא רגיל. ברגע שכיתת הכוננות הוקפצה אמיר זינק מהמיטה, תוך דקות היה מוכן וקפץ ראשון כמו תמיד. אמיר הגיע לחמ״ל הקיבוץ ראשון וביחד עם השותף שלו מכיתת הכוננות עלו לנקודת תצפית גבוהה שבה זיהו את המחבלים מגיעים מכיוון מחסום ארז.
אמיר וכיתת הכוננות נלחמו במשך שעות ארוכות בקרב קשה ומנעו את חדירת המחבלים לתוך הקיבוץ. בקרב הארוך אמיר נפגע ונהרג.
הערכים שאפיינו אותו – אהבת הארץ, ציונות, חברות, אחדות, דאגה לאחר, כבוד ומשפחתיות.
אמיר היה בן אדם אמיץ, חזק, חבר, יוזם, תורם, דואג, אוהב, מצחיק, עם ידע רחב, ציניות שליוותה אותו בכל רגע בחייו.
הוא נגע בכל כך הרבה אנשים בכל מקום שהגיע אליו, אי אפשר היה לפספס אותו
—
Amir was 27 years old, born and raised in Kibbutz Erez. Son of Lasher and Orna, brother to Moran and Dekel. Married to Shahar, who is pregnant with their first child.
Amir was a fighter in the Yalam unit in the bomb disposal fleet, went to an officers' course, was injured in the course and was assigned as an engineering officer at the אלייקים base.
When he was released from the army, he was assigned as a tunneling officer of the regular Golani brigade. In addition to being in the reserves in Golani, Amir was part of the kibbutz's standby class. At every jump or fear, Amir was the first to go. At every request for help from a friend, Amir was the first to help. Always first, that's how he was. In every field he loved and believed in.
Amir liked to brew beer, weld, make knives, travel with his Jeep in the desert, host friends, make smoked meat and grilled meat, fly to Italy at dawn, train in Crossfit, be right and know everything.
Amir was a chemical engineering student at Sami Shimon College in Be'er Sheva, working at Intel in the environmental team.
Amir was a warrior at heart. On Saturday 10/7/23, he woke up to a "red color" alarm and immediately called the kibbutz headmaster because he realized something different, unusual, was happening. As soon as the emergency room was opened, Amir jumped out of bed, and within minutes he was ready and jumped first as always. Amir arrived at the kibbutz HML first, and together with his partner from the standby class, went up to a high vantage point where they spotted the terrorists coming from the Erez checkpoint. Amir and the standby squad fought for long hours in a tough battle and prevented the terrorists from entering the kibbutz. In the long battle, Amir was wounded and killed.
The values that characterized him were love of the land, Zionism, friendship, unity, concern for others, respect and family. Amir was a brave, strong person, friend, initiator, contributor, caring, loving, funny, with wide knowledge and cynicism that accompanied him every moment of his life. He touched so many people everywhere he went, it’s impossible not to miss him.
Written by his wife, Shahar
@shaharnaim_
