מר אבי סאסי… היה אחד מ-12 אחים שנולדו בישראל אבל במקור מטריפולי, עיר בלוב. הוא שירת בצה"ל בתפקיד בכיר במלחמת לבנון. לאחר שראה את החברים הכי טובים שלו נופלים בקרב, הוא התחתן במהירות עם אמי ועבר לארצות הברית. הוא היה בן 28 בלי השכלה אקדמית. הוא עבד 15 שעות ביום והשתמש בכישרון שלו כדי להשיג במהרה את מה שאנחנו קוראים היום "החלום האמריקאי". הוא ניהל חברה מצליחה לאבן בלוס אנג'לס, קליפורניה, ולאחר מכן נכנס לתחום המסעדות הכשרות בעמק סן פרננדו, ובסופו של דבר הגיע לתשוקתו לבנות בתים חדשים ומפנקים, אבל זה רק קורות החיים שלו. יותר מכל, אבי היה אדם של אנשים. הוא אהב לאהוב ולגרום לאנשים להרגיש אהובים וראוים. נדיב הוא תיאור חסר, עבור האיש הזה שאהב לתת.
אבי סאסי מת כגיבור בבוקר של 7 באוקטובר, בגיל 65. הוא הלך לפסטיבל נובה לשלום עם בתו, חתנו, אחייניותיו ובני הזוג שלהן. בבוקר השבת המקוללת, עזבנו את המסיבה ונסענו למקלט בפינת קיבוץ בארי, שם הסתתרנו ממה שחשבנו שהוא רק רקטות. חברים מהמסיבה הגיעו ואמרו שהטרוריסטים הציפו את הרחובות של ישראל. הייתי כל כך מפחד וביקשתי מאבא שלי לעזוב. הוא אמר לי היכן לעמוד במקלט ואמר: "אם הם יכנסו, הם יירו מכאן ולא מכאן, אז עמוד כאן," בפינה השמאלית מאחורי הקיר. אבא שלי עמד עם גברים אחרים בכניסת המקלט וצעק שהם לא נותנים לאף אחד להיכנס. די מהר, הטרוריסטים הגיעו וזרקו רימונים לתוך המקלט. אבא שלי, יחד עם אחרים, ספגו את הפגיעות והפיצוצים.
אבא שלי, אבי סאסי, היה האדם שלי. העוגן שלי, חבר שלי, אהבתי הראשונה, היוצר שלי, המדריך שלי, הסלע שלי, האידול שלי, החבר הכי טוב שלי.
אבא שלי היה אחד ויחיד. הוא היה מיוחד. הוא היה רועש, חזק, והיה לו לב של זהב. הוא אהב כל אדם – תינוקות, ילדים, בני נוער, צעירים, זקנים וכל העמים גם כן. הוא אהב לרצות ולגרום לך להרגיש מיוחד. הוא אהב פרחים, מוזיקה, ובושם. הוא אהב לטייל ולראות מוזיאונים. הוא אהב אוכל. אוכל היה הסמל שלו לאהבה ואיך להיות אהוב. הוא לא היה עצלן מדי לקחת מרכיב מהחנות או לנסוע לאנשהו אם שכח משהו. הייתה לו האנרגיה של בן 20. הייתה לו סגנון וסטייל. הוא אהב את החיים עם כל הטוב והרע שהגיעו איתם. הוא דיבר את האמת שלו, גם אם היה קשה לשמוע.
הוא היה אמיתי וישיר. הלב שלו היה בגודל היקום הזה. הוא נתן ועשה עבור אחרים בלי להתגאות. היית בר מזל אם פגשת אותו. אבא שלי היה החיים בכל אספקט. הוא היה אהוב על כולם. אלו הם חלק מהדברים שהקהילה היהודית תיארה אותו כך:
אגדה
מורה חיים
אבא השני שלי
חי את החיים במלואם
אהבת חינם
אדם מיוחד
מלך העולם
חבר לכל החיים
לב מזהב
אלוף השמחה
אבא שלי היה עם הרבה אמרות. אחת שהוא תמיד היה אומר היא "כמה קשה להיות אבי סאסי," אבל הוא לא היה יודע כמה קשה לחיות בלי אבי סאסי. 65 שנים של אהבה ללא תנאים לכולם בחייו, לילות של ריקודים, שירה וצחוק. הוא היה מלך הברביקיו ששיתף את המתכון "הסודי" שלו עם כולם, ואמר שזה "כי כשמשהו טוב, צריך לשתף אותו, ולא לשמור אותו לעצמך." הוא תמיד היה מלמד אותנו שסלוגן YOLO היה שגוי ואומר "אתה חי כל יום, אתה מת פעם אחת." את זה הוא עשה. הוא חי כל יום ונהנה מזה.
אתה תהיה הגיבור שלי לעד. אני אזכור לעד את הריקוד האחרון שלנו ב-7 באוקטובר. אני מקווה שאתה מראה לכולם שם למעלה איך "לזוז, חמוד שלי." במשך 32 שנים, שמעתי את המילים "אתה בדיוק כמו אבא שלך" או "אתה אבי סאסי ג'וניור 2.0". אני מבטיחה להמשיך את המורשת שלך עד הנשימה האחרונה שלי. אני אוהבת אותך, אבא. תודה שהראת לי את הדרך לחיים. נוח בשקט, ציפור הגן שלי. אנחנו מתגעגעים אליך. לעד בלבבות שלנו.
—
Mr. Avi Sasi…was one of 12 siblings born in Israel but originally from Tripoli, a city in Libya. He served in the IDF in a high ranking position and in the Lebanon War. After seeing his best friends get killed, he quickly married my mom and moved to the United States. He was 28 years old without a college education. He worked 15 hours a day and used his charm to quickly achieve what we today call the American Dream. He ran a successful stone company in Los Angeles, California, and then ventured into kosher restaurants in the San Fernando Valley, ultimately finishing off with his passion to build new luxurious homes, but that’s just his resume. More than anything, Avi was a people person. He loved to love and make people feel loved and seen. Generous is an understatement, for this man that loved to give.
Avi Sasi died a hero the morning of October 7th, at the age of 65. He went to the Nova Peace festival with his daughter, son-in-law, nieces, and their husbands. On the cursed Saturday morning, we left the party and drove to a megunit on the corner of Kibbutz Be’eri, where we hid from what we thought were only rockets. Friends from the party came and said that terrorists flooded the streets of Israel. I was so scared and begged my Aba to leave. He told me where to stand in the megunit and said "if they come in, they will shoot this way and not here, so stand here," the left corner behind the wall. My Aba stood with other men in the entry of the megunit and yelled that they were not letting anyone in. Soon enough, the terrorists came and threw grenades into the bunker. My Aba, along with others, took the impact and explosions.
My Aba, Avi Sasi, was my person. My anchor, my friend, my first love, my creator, my guide, my rock, my idol, my best friend.
My Aba was one of a kind. He was special. He was loud, strong, and had a heart of gold. He loved every human – babies, kids, teens, young people, old people and all nationalities too. He loved pleasing and making you feel special. He loved flowers, music, and cologne. He loved to travel and see museums. He loved food. Food was his symbol of love and how to be loved. He was never too lazy to grab an ingredient from the store or drive somewhere if he forgot something. He had the energy of a 20-year-old. He had style and swag. He loved life with all the good and bad that came with it. He spoke his truth, even if it was hard to hear.
He was real and direct. His heart was the size of this universe. He gave and did for others without flaunting. You were lucky if you met him. My Aba was life in every aspect. He was loved by everybody. These are some of the words that the Jewish community described him as:
Agada – Legend
Moreh derach – teacher of life
Aba sheni sheli – my second dad
Chai et hachaeem – lived life to the fullest
Ahava cheenam – free love
Yesh yakar – special man
Melech haolam – king of the world
Chaver lacheem – friend for life
Lev me zhav – heart of gold
Aluf hasemcha – champion of happiness
My Aba had many sayings. One he would always say was ‘how hard it is to be Avi Sasi," but he had no idea how hard it is to live without Avi Sasi. 65 years of unconditional love to everyone in his life, nights of dancing, singing, and laughing. He was the BBQ King who shared his "secret" recipe with everyone, and he said it was "because when something is good, you have to share it, not keep it to yourself.” He would always teach us that the slogan YOLO was incorrect and say "you live everyday, you die once.” That he did. He lived everyday and enjoyed it.
You will forever be my hero. I will forever remember our last dance on October 7th. I hope you are showing everyone up there how to "shake it, my baby." For 32 years, I heard the words "you're just like your Aba" or "you're Avi Sasi Jr 2.0". I promise to continue your legacy until my last breath. I love you, Aba. Thank you for showing me the way of life. Rest in Paradise, my Bird of Paradise. We miss you. Forever in our hearts.
Written by his daughter Danielle @daniellesasi