העולם לא יחזור להיות כשהיה ב – 6 באוקטובר 2023. לפחות לא עבורנו ועבור עם ישראל. השעות המרגשות שלפני המסיבה שבה הרצנו הודעות לגבי פסטיבל נובה, המקום בו אנשים בסך הכול הגיעו כדי ליהנות ממוסיקה, אנשים, אלכוהול ומסיבה טובה. אף אחד לא דמיין את שהולך לקרות שם במסיבה. מרגעי השמחה להלם, מההלם לבהלה, מהבהלה למנוסה, מהמנוסה בין אבדון לתקווה. אנו מבינים שאנשים רבים בעולם, כולל יהודים רבים החיים בתפוצות, אינם יודעים באמת מה קרה פה.
בבוקר ה – 7 באוקטובר 2023, החלה מתקפת פתע של ארגון הטרור חמאס על ישראל. בתחילה החלו בירי רקטות מסיבי ומתמשך של אלפי רקטות ומרגמות על אזורים שונים ברחבי ישראל, בדגש על אזור הדרום והמרכז. ירי זה היה אירוע חריג בקנה המידה שלו ועוד לפני שמישהו הספיק להבין מה קורה או להגיב, חדרו מחבלים את גדר ההפרדה כאילו הייתה חומה מלגו במשטח משחקים של פעוטות. דרך החור שפערו בגדר נהרו למעלה מ-3,000 מחבלים לשטח ישראל, שתקפו, השתלטו על בסיסים צבאיים, חדרו ליישובים אזרחיים, כבשו אותם, תקפו, חטפו, רצחו ועונו תושבים רבים.
במתקפה על ישראל נרצחו למעלה מ – 1,100 ישראלים, רובם אזרחים, ונפצעו עוד אלפי אזרחים, מאות מתוחם במצב אנוש. במתקפת ה -7 באוקטובר התרחש גם הטבח במסיבת הטבע "פסטיבל נובה" ליד קיבוץ רעים. אותה מסיבה שגם אנחנו היינו בה ושרדנו כדי לספר על זה.
בטבח נרצחו אזרחים ישראלים, זרים וחיילים, ביניהם תינוקות, ילדים, נשים, זקנים וכמובן גם גברים בכל הגילאים. מאות נחטפו לרצועה כולל תינוקות, ילדים, נשקים וקשישים. המחבלים עינו, התעללו, קטעו איברים, אנסו, שרפו בני אדם חיים, רצחו בעלי חיים, ביזו וחיללו גופות מתים, בזזו וגרמו להרס רב. מדובר באסון הקטלני ביותר שידע העם היהודי מאז השואה ולפיגוע הטרור הגדול ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל.
בזמן שבמדינה חיפשו את הפניה הנכונה בין ימינה ושמאלה – חמאס ידעו בדיוק לאן הם הולכים – והסתערו ישר קדימה, עם דם בעיניים, רעש בנשמה, ואצבעות שמחכות ללחוץ על ההדק במה שנראה כתכנון של שנים רבות.
האם פצצה שהתפוצצה, באמצע אי, שבאמצע שום מקום – באמת התפוצצה? שאלה פילוסופית זו מובילה אותה לחובה שלנו להפיץ את הסיפור לאנשים שלא יודעים או לא מבינים מה בדיוק קרה ב7 באוקטובר 2023. זו החובה שלנו לזכור ולהזכיר, את הקורבנות, הפצועים, הניצולים, את המשפחות שנהרסו והשתנו לתמיד, את מיליוני היהודים שנכוו והצטלקו, את אלה שחייהם לא יחזרו להיות כשהיו. זו לא רק החובה שלנו כמותה, אלא החובה שלנו כמדינה, כעם.
