ה7 באוקטובר הוא יום שייזכר בדברי הימים של עם ישראל ומדינת ישראל בפרט, ולא רק בגלל האנשים היקרים שאיבדנו, מעשי הזוועות ואלפי משפחות שחייהם פשוט נהרסו, אלא גם בגלל העובדה שיום זה ופעולה זו שבוצעה נגד העם היהודי מסמלת את התמודדות עם ישראל לאורך ההיסטוריה כולה: עם שורד שאויביו ניזונים ובונים את חייהם רק מתוך תאוות דם יהודי והרצון להשמיד את העם היקר הזה.
אנחנו צוות שרעבי – דניאל ונריה שרעבי העומדים מאחורי עמותת "עתיד לניצולים ולפצועים" וזה הסיפור שלנו.
הרעש שלפני הסערה:
מגיעים למסיבה, נכנסים דניאל, נריה, שליו ויוסף, מסדרים לנו את הפינה עם הפוף. שי מתקשרת: "תצטרפו לחברים שלי כפרה עליכם…" מחפשים את עמית (שלא שרד). אומרים "אי אפשר לצאת מהמסיבה עד חמש בבוקר אין ערבוב. אבל הכל טוב, עמית מביא אקסלים מהבר, מתחילים לשתות. התחלנו לחגוג, חוזרים לרחבה רוקדים נהנים ברחבה של המשרום.
נטע הולכת להביא את גוני, אוחנה מצטרף, קארין רוקדת על הגדר, הערבי ההוא מביא לה כיסא לשבת בחיוך של בדואי, רוקדים, נהנים, בשיא פתאום מתחילות אזעקות. אנחנו מתחילים להתבלבל ולהתפזר. יצאנו מיציאת החירום: אני, נטע, גוני, אוחנה, קארין, נריה ושליו. טיפלנו בבחורה שהתפלפה מהאסיד והטילים הרדימו אותה. אנחנו חוזרים לקנטה. החברה של עמית שילת ואלה מתקפלים, אנחנו זזים לקנטה של גוני והחברה שלו. נריה ושליו סוחבים צידנית מלאה בקרח ומים 😂
הכדור הראשון שנורה:
באותו זמן אני ויוסף לא הצלחנו לשבת בנוח. התחלנו לרוץ לכיוון יגיל. מגיעים ליגיל, שומעים בקשר הבן של שריף נורה ובתוך כל הדבר הזה יש טילים שעפים מעלינו כשהעשן שלהם כאילו מייצר עננים בשמיים.
הבן של שריף נורה. אנחנו רצים לכיוון האירוע. יוסף שואל "לאן?" אבל אמרתי לו "לא יודע בוא נרוץ ניראה מה קורה…" רצים על הציר של המכוניות מהחניון לכביש 232 ותוך כדי מזהירים אותם שהיה ירי. פתאום רואה את הבאר שבעי הדיג'יי אמרתי לו "סע סע סע!" מנסה לעקוף אתו. הכל נחסם מרוב לחץ של רכבים שרוצים לברוח. יורד לו מהאוטו, מתחיל לרוץ בין הרכבים וצועק "היה אירוע ירי תזהרו לא לעקוף". רצים ומגיעים לנקודת מפגש על הכביש הראשי עם נריה ושליו ולא מבינים מה הלוז.
שליו מגיע עם מיץ גת אומר לי "קח קח". רצנו המון אז היה חייב קצת מרץ חחחח… דופק כמה שלוקים ואז שומע "פצוע פצוע חובש חובש"… אני ישר נבהל, מבין שהגיע הרגע המר שבשבילו עשיתי את הקורס הזה ושצריך ללכת לעזור. אחיו הגיע מהכוחות הראשונים לאזור והציל עשרות.
"הבנו שאנו בסיטואציה של להיות או לחדול":
מתחילים לרוץ פתאום אני רואה גם את עמית, לא מבין מאיפה בא, הולך בלי חולצה על הציר כאילו פאריס, פתאום יריות בצרורות ומכל כיוון. כולם מתכופפים ותופסים מחסה ברכבים. אני מבין שאני בסיטואציה של להיות או לחדול. אני אומר לעצמי בראש "אני פועל מעכשיו על אוטומט בדיוק איך שלמדתי מכל הבחינות".
לחרא הזה התאמנתי ולמדתי אין מצב שאני בורח. קיבינימט מתחיל לרוץ בשיפוף. אני שומע את אוחנה צועק לי "אתה יודע שאני מאחוריך אבל אין לנו נשק". עמית צועק לי "דניאל לא לא תזהר ". אני מתעלם וממשיך לרוץ וכמובן הם אחריי ביחד עם נריה ושליו.
מגיעים לפצועה: אני מסתכל על הפציעות – פציעות גפיים חמורות כניסה ויציאה בכל הגב, כל הישבן קרעים של כדורים, אני מגיע אומר להם אני חובש. היה שם בחור מדובדבן שדיבר איתי כאילו חזרנו לתרגיל בתאגד של פוריס עם יחיאל. מכניס אותי לעניינים זריז מתחבר למד"א, לא עוזרים. מספר להם מה קרה שם לה ח ע תוך כדי רגל שמאל מחוררת כמו מסננת לא יודע איך הארבע ראשי לא שפך לה את כל בדם מהגוף הבחורה עדיין בהכרה. מסתבר שהם חברים הדובדבני ועוד אחד שהיה שם ואני מבין שהיא חייבת פינוי מסוק תוך כדי שאני אומר לעצמי "אני עולה על מסוק עם פצוע כנראה אשכרה הנחתתי מסוק וזה לא היה בשירות" אבל אפחד לא עונה חוץ ממד"א ששואלת אותי מה יש לפצוע.
מגיע איזה רנג'ר של ההפקה עם אלונקה. אני מסביר לחברה מזה 30-60-90, משכיבים את הפצועה, קושרים אותה ומתחילים לרוץ כמו חיות. אני צועק להם "גובה מותניים" מכיוון שיורים עלינו מכל כיוון. לא נשכח את המעברים הצרים בין הרכבים. כמה פעמים נמעכנו כולנו, אבל שישה אנשים, שישה מלאכים, כולם שותקים, רצים וסובלים, אבל מבינים שהם במשהו שגדול מהם והם היחידים שיעשו את זה.
אנחנו עדיין ממשיכים לכיוון האמבולנס כי הוא לא יכול להגיע הרכבים חסמו את כל הכביש. אחרי בערך 700-500 מטר פוגשים בנהג (שנחטף לאחר מכן) על הרנג'ר, מעלים אותה על הרנג'ר ונוסעים במהירות שיא לחפק כיוון האמבולנס סגור ונטוש בתעלה מתחת לציר נוסעים.
מגיעים לחפק. הצוות הרפואי שם כבר ערוך, מקבל אותנו, חוזרים חזרה ומבינים שאין מה לעשות שם. מגיעים לאמבולנס, דניאל שובר את החלון, מתחילים לגרוף ציוד. גם הדובדבני וחבר שלו איתנו העמסנו את התיק על הרנג'ר ואז הבחור עם הרנג'ר אומר לנו אני לא זז מהמשטרה. הוא רוצה מישהו עם אקדח והשוטרים שעמדו שם לא היו מוכנים לבוא איתנו.
רצים על חיינו:
הוא לא רצה לבוא. הוא נחטף המסכן – איזה לב טוב היה לו אני (דניאל) אומר לחבר של דובדבני תביא מימנו את התיק. אנחנו רצים רגלי אני (דניאל), אוחנה, נריה, שליו, דובדבני וחבר שלו עם התיק הרפואי מהאמבולנס. פתאום יריות מכל כיוון. כולם בורחים אחורה חזרה לכל כיוון. נשארנו אני (דניאל), יוסף, ונריה רק אנחנו. מתחילים לרוץ את חיינו, מגיעים למחסות יורדים ימינה לתעלה, יוסף לוקח שמאלה לרכב אחר פתאום יש מרווח של רכבים בנינו. אני צועק לו "יוסף בוא!". פתאום אני רואה אותו מרים את הראש מסתכל ימין שמאל, מחפש אותי בעיניים, לא מגיע אליי, אני דופק לו צרחה "יוסףףף", הוא מוריד את הראש נעלם לי מהעין, ואז אני רואה טיל אר פי גי פוגע באוטו שיוסף מסתתר מאחוריו אבל בחלק הקדמי.
באותו רגע חשבתי שנגמר, אבל אחרי זה שקיבלנו את האר פי גי אנחנו, הבנתי שאם הוא התחבא מאחורה, אז הכל טוב – אולי הוא קצת נפצע. אני ונריה מבינים שמאחורי הפיקנטו הזאת אנחנו לא שורדים עוד מטח, אבל הינה מגיע המטח השני בעוצמה מטורפת של אש. אנחנו נותנים זינוק לעץ וההיה בחור שפחד בכלל היה איתי ועם נריה. נריה אמר לו באותו רגע "שמע חביבי או שאתה בא איתנו או שגומרים אותך פה עוד שתי דקות שהם יגיעו". תוך כדי אנחנו רק אוכלים פיצוצים מאחורה: מקלעים קלצ'ים, כולם עלינו במכה על כל הציר.
ואז אנחנו מתחילים לספור "שלוש, שתיים, אחת" – יצאנו בספרינט חיינו בזיגזגים כ-15 מטר של שטח ריק בכביש. מגיעים לרכבים עם עוד כמה שוטרים ואנשים ומבינים שאנחנו במנוסה מכמויות של מחבלים. יורדים מאחורי מחסה רכב ושוטרים עומדים עם הנשקים לכיוון המחבלים. אני מנסה תוך כדי להבין איפה שליו שעובר גם מסלול מוות משלו שהיה בין שירותים כימים לגדר ועלה לאוטו עם בחורה מג'נונה שנוסעת עם הוייז בזמן שכל העולם יורה עליה.
ואז הגיע טנק – "כאילו אנחנו במהיר ועצבני 5"
שליו אומר לי "שלחתי לך מיקום" אני רואה שהוא באזור המסיבה והוא גם אומר לי "אני לבד מוקף מחבלים" אני קולט שיש מצב הוא אוכל אותה איתי בטלפון… אומר לו "שליו אתה חייב להגיע אלינו"… פתאום שומעים רעש עצום רואים טנק מטפס על מכוניות בציר כאילו אני במהיר ועצבני חמש אבל זה אמיתי, לפני שמענו אותו גם מפגיז. רואים את הטנק, מבינים שאנחנו בקרב חיינו. אני (דניאל) ונריה מתאחדים ומחליטים לא לאבד אחד את השני בשום מחיר. רצים ביחד בדהרה כל האנשים מהכביש. רואה ניסן שחורה שמנסה לברוח… אני אומר לבחורה "צאי צאי תני לי לנהוג" אני צועק לנריה "תפוס עוד אוטו בוא נברח"… נריה מחפש רכבים מונעים, מסתבר שאין, אני דופק אליו רוורס של חיי, תוך כדי נכנסה עוד בחורה אלינו לאוטו התיישבה על בעלת האוטו. נריה מגיע מצד עמוס ציוד היא אומרת לו לא משם הוא חשב שהיא מפחדת על הציוד לא הבין שיש שם גזע של החיים.
הוא לא מצליח לפנות את הדברים עד שהוא משתולל, מפנה ומטפס לאוטו אני נותן גז ורואה מולי אאודי לבנה מזגזגת עושה מעגלים ואז יורדת מהציר. אני מסתכל אני רואה טנק. את אותו הטנק שנסע לנו על הציר ולידו כמה ישראלים אני עוצר אומר להם "אפחד לא יודע מה קרה בהמשך נלחמים שם בכל מקום איך נדע לאן ללכת עדיף להישאר פה". עוצר, מגיע לטנק, מתחילים אנשים להתאחד על הטנק אני אומר לנריה "תעלה תעלה", אנחנו עולים, נכנסים לטנק מנסים להבין מה הלך פה, מה קורה עם זה שיש פה טנק מונע ואזרחים תוך כדי מדבר עם שליו במיקומים תבוא לפה, תבוא לשם, לבסוף הגיע אחרי עשרים דקות שאנחנו מאחורי הטנק.
אני ונריה נכנסים לטנק. תוך כדי שאני יורד בצריח אני אומר לעצמי את מי אני מכיר שיריונר. מתקשר לסבא שלי, מחייג, הוא עונה, אני צועק בטלפון "הלו סבא" הוא לא מספיק לענות לי אני שואג לו "איך אני מפעיל טנק????" הוא עונה לי "הלו"|. אני מבין שאין מצב שהוא מצליח להסביר לי מה אני עושה על הטנק. אני מנתק, יורדים למטה מתחיל להתעסק בקשר שיבואו לחלץ או לעדכן שחטפו להם צוות טנק חוץ מאחד שרוף.
הקב"ה הקשיב לתפילותיו של נריה:
לאחר שנכנסו לטנק, נריה החל לחפש נשק כיוון שאי אפשר היה לצאת מהטנק בלי נשק, לא נשרוד. בזמן שהמחבלים יורים על הטנק בירי מסיבי, במשך רבע שעה של חיפושים נריה לא מוצא כלום. הוא מרים את הראש לשמיים, מתפלל לאלוקים ועושה בית דין של מטה. מתפלל לאלוקים ומבקש שיעזרו לו ולנו. באותו רגע קפצה לו לראש המחשבה שלוחמים דתיים שהכיר מהיחיד היו משאירים מטבע בנעל לשמירה. הוא פשוט הרגיש שהוא צריך לבדוק את הרגל של החייל וכאשר הרים אותה גילה רצועה של נשק מתחת. הוא מושך ומבין שאלוקים שמע את תפילותיו והביא לו את הנשק של החייל שנרצח.
נריה מוציא M16 מהחייל שנרצח ודניאל מתקשר למנחם המ"פ של תומר. הוא היה המ"מ של דניאל ועליו הוא הכי סומך בסיטואציות האלה. הוא ענה לדניאל ואמר לו "שרעבי כל הצבא בדרך אליכם" מה שקצת הרגיע אותנו אבל היינו בסיטואציה שבא לא ניתן להישאר רגועים. תוך כדי החבר'ה כבר מפרקים מאג מהטנק ומתחילים לבצע ירי לכיוון המחבלים ורק בליינים מהמסיבה מצטרפים פצועים, פצועים קשה.
נס הווזלין:
אני (דניאל) מתקשר גם ליוני הסמ"פ על הדרך צועק לו את המצב שלי והוא אומר לי "שרעבי אתם חייבים להחזיק מעמד אנחנו בדרך" ואני קצת נרגע כי לבחור יש מילה .. באים לירות בM16 הוא לא עובד, תקול, מלא בחול. אני מבין שאני צריך להעביר את הנשק לנריה ונריה מתחיל לפרק אותו ולתפעל מעצור במומחיות שיא. אומר לי הנשק מלא חול. אני צורח לכל הבליינים שהתאספו איתנו "למי יש משהו מחליק כמו שמן?"…
מישהי מאחוריי אומרת "היי יש לי וזלין", שולפים, מביאים לנהריה, ממלא ת'שושנה בווזלין, כל הנשק מתחיל להחליק, נריה נותן אחד באוויר לבדיקה וואלה הנשק חזר לעבוד!
מתחילים לירות: נריה נותן במחבלים מימין ומשמאל, אני תוך כדי בשיחה עם יוני הסמ"פ והוא אומר לי "שרעבי טפטף אש תמיד שירגישו אותנו אל תגמור אבל את הכדורים" בm16 נותרה מחסנית אחת וכל השאר התחמושת שעלינו הם אקדחים ומאג אחד שנותן הרגשה כאילו אתה כוח צבאי.
נריה נלחם מהשמאל, המילואימניק מימין עם המג והבחור הדלוק עוזר לו לתפעל. כנראה היה עוזר מאג בצבא, עשה את זה טוב. תוך כדי אני מטפל בפצועים שמגיעים אלינו ואני מבין שירו בכולם בכל מקום. הכמות ח ע שאלתרתי היא הזויה אבל וואלה אני אש באלתורים אז למזלנו יצאו יחסית טובים. הח ע הצהלי מטורף, ברגע עוצר את הדימום, אם אתה עובד לפי ההוראות.
יוני איתי על הקו כל הזמן. אני מתקשר לאנשים מחפש כיוון ברוח, מבין שצריך לתפוס פה שליטה, השוטרים איבדו את זה. אני שומע פתאום רכב, אני מסתכל אחורה רואה גמפי לבנה, נראית משטרתית עם שוטר בתוך. עוצרים לידנו וסוגרים כמעט פינה עם הטנק. הם מתחילים לרדת אני צועק לו עוד קצת תסגור את הפינה, הוא נותן גז, זז מטר, סוגר את הפינה ומקבל 0.5 לתוך המנוע ומשבית אותו. אני מבין שהוא הולך לאכול אותה אבל איכשהוא הוא יורד מהאוטו עם האנשים ובום, באותו שניה שהם ירדו, האוטו מקבל אר פי ג'י לתוך החלק השמאלי של המנוע. אני שומע ציפצופ באוזן ומרגיש כאב קל ביד ומסתכל ורואה איזה פתח בעור ביד ימין אבל סביבי יש פצועים מחוררים ונלחמים על חייהם. אני מתחיל להתאושש ואנחנו קולטים שעלו עלינו וירו עלינו טיל אבל כולם חיים וכמעט אפחד לא נפצע מהאר פי ג'י הזה.
המג משתתק – נס הווזלין 2:
פתאום המג משתתק אני צועק לו "מה קורה?" הוא אומר לי "בוא, תקול" בורח אחורה למחסה ומנסה לטפל בו
צועק לי "אין מג", חוזר לעמדה, תופס חזרה אקדח אני צועק לו "תחזור חזרה למג אני זורק לך תוזלין" וישר יורד לרצפה ומחפש איפה הנחתי את הווזלין. מאלוקים אני מוצא אותו (וזלין בקופסה הכי קטנה שיש המיני של המיני), אני רואה שהוא ריק עם עוד קצת והרבה צמחיה מפרידה ביני לבין המילואמניק עם המג, אני אומר לעצמי זה מה יש ,זורק אליו מאחורי האוטו ורק מתפלל שאני אזרוק טוב, הווזלין מגיע אליו לידיים והוא מורח את המג, והופ המג חוזר לעבוד. חייב לציין לשבח את הבחורה עם הווזלין הצילה אותנו חד משמעית כיוון שהאקדחים לא הספיקו נגד הקלצ'ים.
תוך כדי אני בטלפון עם יוני מדריך אותי ואני יודע שהם בדרך אז זה מרגיע אותי. היה שם את הבחור שהיד הייתה מפוררת לו, לא יודע איך שרד כל הקיבורת איפה שמניחים תפילין לא הייתה. אני שם ח ע כמעט על הבית שחי והוא מאולתר. אני סוגר עם המחסנית של הM16 הריקה ומנסה להשיג עט לרשום שעות של הח ע אני זוכר היה 10:20 ח ע.
פתאום התחיל להיגמר הציוד והדברים. שליו ישר מציע את עצמו לרוץ לאש, הגיע לגמפי שם קסדה וכמו שועל רץ לאש. שליו נתן הרגשה של ביטחון שיש אמונה שאנחנו ננצח. נריה תוך כדי כבר הזיז את האוטו שהגענו אתו לטנק לסגור עליו מימין לטנק שיהיה יותר שטח בטיחותי. אני מסתכל לחבר'ה בעיניים אומר להם "אם אין לכם איך לעזור תגידו שיר למעלות למה אין לנו עוד על מי להישען". מנחם אומר "הגדוד יורד מרמת הגולן", אנחנו בכלל קילומטר מנחל עוז, אני חייב מישהו מתנדב לעלות לטנק להוציא דברים. דממה… שליו מציע את עצמו. אני מבין ששליו לא רלוונטי לחפש ציוד מועיל בטנק אז אני אומר לנריה שים קסדה אתה חייב לעלות. נריה מזנק כמו פנתר, מטפס על הטנק תחת אש, ומתחיל להוציא ציוד: משקפות ברוס, תחמושת למאג ויוצא חזרה החוצה קופץ אלינו לאדמה פתאום מישהו אוכל כדור מתחת לטנק או רסיס אני חושב.
הקטנה בבעיותינו באותו הרגע – הזרת של נריה:
אני קולט שנריה מדמם חזק מהזרת אני מבקש חתיכת בד קטנה מישהו מביא לי אני סוגר לו על הזרת ומבין שהוא כמעט איבד את הזרת. לוקח לו את הנשק וצועק לחבר'ה "אני צריך מישהו שהיה לוחם".
אפחד לא מרים תיד חוץ מבחור אחד שאומר "אני". אז אני אומר לו "תעמוד על השמאל של הטנק תחליף את נריה" הוא עונה לי "לא יכול אחי אני מפחד". אני מבין שהמצב קשה, פתאום אני רואה על הציר רכב ממוגן משטרתי על הכביש אני אומר יש אפשר לפנות פצועים נעשה שיירה של מטורפים ונעיף מפה אנשים שעומדים למות בשעה הקרובה.
אני צורח לבחור מה קורה אחרי שאני רואה אותו מתעכב ליד האוטו באמצע הכביש, אני רץ אליו שואל אותו מה קורה אחי, הוא אומר לי האוטו מושבת. אני אומר לו טוב לפחות יש לך תחמושת? הוא עונה לי לא ! אני שואל ציוד רפואי? הוא אומר לי גם לא… אני שואל אותו אז מה כן יש לך? הוא אומר לי שתי פצועות מאחורה…. אני פותח את הדלת, רואה שתי בחורות פצועות מרים מיד אחת מהן על הכתפיים ורץ למחסה שלנו ומצרפים את השוטרים שבאו אלינו לכוח.
תוך כדי אור עלה על האוטו ונסע עם שני פצועים, ושליו היה אמור לעלות אתו בסוף לא עלה. הם הגיעו לכניסה לבארי וחיררו אותם.
אור מתקשר לגוני: "חוררו לי ת'אוטו הוא לא מניע ויורים עליי". באותו זמן אנחנו כבר עם מלא כוחות מפנים פצועים ברכבים. אנדריי הגיע עם יוני סוף סוף. אנדריי המשיך לנסוע, חזר, פינה פצועים, תוך כדי אני רואה שני המחבלים השבויים מסתכל עליהם ומבין שמישהו צריך לעשות משהו לחקור אותם לעשות איתם משהו. התקרבתי ונתתי לאחד מהם בעיטה לפרוק את כל המתח מהסיוט שהם עשו לנו.
אני רוצה להודות קודם כל להשם יתברך ששמר עלינו בחיים ולאחי היקר נריה ולבן דוד שלי שנתנו לי גב ותמיכה לעשות את מה שאני יודע לעשות וליוני הסמ"פ שעזר לי ורק להיות אתו על הקו הרגשתי שהוא נמצא והצלחתי להשתלט שם על העניינים ולנהל את מה שצריך כמו שצריך.
מהתקשורת
